פסק-דין בתיק ת"א 14882-10-10

1.       ראשיתה של תביעה זו הינה בהגשת שני שטרי חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן: "השטרות"). התנגדות שהגישו הנתבעים לביצועם של השטרות התקבלה.

הרקע העובדתי

2.       נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ואוהד אסולין, בנם של הנתבעים (להלן: "אוהד"), היו במועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעלים של חשבון שמספרו ******בסניף חיפה של התובע (להלן גם: "הבנק").

3.       ביום 7.2.08 חתמו הנתבעים על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה והמחאה בלתי חוזרת לניכוי", שבו ביקשו לקבל מהבנק הלוואה בסך 55,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה הראשונה"). על בקשה זו חתמו שני הנתבעים כלווים (להלן: "הסכם ההלוואה הראשונה").

הבנק נתן את ההלוואה המבוקשת, וסכומה הועבר לחשבון.

4.       במעמד החתימה על הסכם ההלוואה הראשונה חתמו הנתבעים על שטר חוב בסך 55,000 ש"ח להבטחת פרעון ההלוואה הראשונה.

5.       בימים 14.8.08 ו-15.8.08 חתמו הנתבעים ואוהד על "כתב התחייבות להחזרת הלוואה והמחאה בלתי חוזרת לניכוי", שבו ביקשו לקבל מהבנק הלוואה בסך 30,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה השניה"). על בקשה זו חתמו הנתבעים ואוהד כלווים, הנתבעים חתמו ביום 14.8.08, ואוהד חתם ביום 15.8.08 (להלן: "הסכם ההלוואה השניה").

הבנק נתן את ההלוואה המבוקשת, וסכומה הועבר לחשבון.

6.       במעמד החתימה על הסכם ההלוואה השניה חתמו הנתבעים ואוהד על שטר חוב בסך 30,000 ש"ח להבטחת פרעון ההלוואה השניה. הנתבעים חתמו על שטר זה ביום 14.8.08, ואוהד חתם עליו ביום 15.8.08.

7.       תחילה שולמו החזרי ההלוואות כסדרם, ואולם בהמשך החלו הלווים בשתי ההלוואות לפגר בתשלומי החזר ההלוואות, והבנק העמידן לפרעון מיידי. הבנק שלח לנתבעים דרישה לפרעון ההלוואות, ולאחר שהנתבעים לא פרעו חובם הגיש הבנק את שני השטרות לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

8.       הנתבעים הגישו התנגדות לביצועם של השטרות, וביום 8.5.11 קיבל הרשם זיתוני את ההתנגדות.

דיון והכרעה

9.       התובע טוען כי מן הדין להורות על ביצועם של השטרות. התובע מאשר כי לא היה מקום להגיש את השטרות לביצוע בסכומם המלא, שכן חלקים משתי ההלוואות נפרעו. לטענתו יש להורות על ביצועם של השטרות בסכום חובם של הנתבעים, המסתכם ב-67,266.58 ש"ח בצירוף ריבית חוקית נכון ליום 11.2.10; 41,559.74 ש"ח - יתרת ההלוואה הראשונה, ו-25,706.84 ש"ח - יתרת ההלוואה השניה.

10.   לנתבעים מספר טענות אשר בגינן יש, לטענתם, לדחות את התביעה. הנתבעים טוענים כי נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הינה ערבה ולא לווה, כי הנתבעת אינה בעלת זכויות בחשבון שאליו הועברו כספי שתי ההלוואות, וכי השטרות פגומים ועל כן אין לבצעם. אדון בטענות אלה אחת לאחת.

מעמדה של הנתבעת

11.   בסעיף 15 לתצהיר העדות הראשית שלה (נ/2) טוענת הנתבעת כי כאשר הגיעה לבנק לצורך חתימה על מסמכי ההלוואות הבהירו לה כי היא ערבה ולא לווה.

אני דוחה טענה זו הואיל ואין היא מהימנה עליי.

12.   הנתבעת לא פרטה בתצהירה מיהו הגורם שלטענתה מסר לה כי היא ערבה, אלא ציינה באופן כללי "הבהירו לי, כי אני ערבה ולא כי אני לווה".

בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי חתמה כלווה ולא כערבה הן על הסכמי ההלוואות והן על השטרות, ולא יכולה הייתה להסביר כיצד עובדה זו מתיישבת עם טענתה כי היא ערבה (עמ' 23 שו' 29 - עמ' 24 שו' 9). הנתבעת אף אישרה כי הם נטלו את ההלוואות על מנת לסלק את חובותיו של אוהד (עמ' 25 שו' 1-4 ועמ' 25 שו' 27-32).